<h1>בה"ג הלכ' טריפות</h1>
<h2>דף לז.</h2>
השוחט את המסוכנת רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל, ר' אליעזר אומר דייה אם זינקה, וחכמים אומרים עד שתפרכס ביד או ברגל. חיותא דקצירא וקא בעי למישחטא אי ההיא שעתא דכד שחיט לה פשטה היא וכרעא זכיפא להי כשרה, ואי לא טריפה. אמר רבא (ל"ח:) הילכתא כי הא מתניתא דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה אסורה, שאינה אלא הוצאת נפש, טעמא דלא החזירה אבל החזירה כשרה, במה דברים אמורים ביד, אבל ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשרה, במה דברים אמורים בדקה, אבל בגסה בין ביד בין ברגל אפילו פשטה ולא החזירה כשרה, מאי טעמא, משום יוקרא, ועוף אפילו רפרף בגופו וכשכש בזנבו הרי זה פירכוס. ומנלן דבעולם מסוכנת שריא, (ל"ז:) דכתיב (יחזקאל ד', י"ד) ואמר ה' אלהים הנה נפשי לא מטמאה מקרה יום ומקרה לילה ונבלה וטרפה לא אכלתי, אילימא נבלה וטרפה ממש הוא דלא אכיל מכלל דכולהו חבריה אכול, אלא דומיא דנבלה וטריפה קאמר ומאי ניהו בשר כוס כוס, ואף על גב דשרי הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור, אי אמרת בשלמא דשרי היינו רבותיה דיחזקאל דקאמר אף על גב דשרי אנא פרשי מיניה ולא אכלי אלא אי אמרת דכולי עלמא אסיר מאי רבותיה.
<h2>דף מב.</h2>
תניא (תו"כ שמיני) (ויקרא י"א, ד') אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך מעלי גרה ומפריסי פרסה שאין אתה אוכל, ואיזה זה, אילו טריפות. דבי ר' ישמעאל תנא בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו שמונה עשר טריפות שנאמרו למשה בסיני, (תו"כ שם פ"ג) ואילו הן נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת ואפילו ברובה ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה נפסק חוט השדרה ואפילו ברובו ניטלה הכבד ולא נשתייר הימינה כזית הריאה שניקבה או שחסרה, רבי שמעון אומר עד שתינקב לבית הסימפונות, ניקבה הקבה ניקבו הדקין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף ניקבה המרה, כרס הפנימית שניקרע או שניקרע רוב החיצונה, רבי יהודה אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה, המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב, רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס. יכול אפילו נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח, ניקב הלב ולא לבית חללו, נשברה השדרה ולא נפסק חוט שלה, ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית, המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה, ניטלו הכליות ניטל הטחול ניטל הלחי התחתון שלה ניטלה האם שלה וחרותה בידי שמים, תלמוד לומר נבילה וטריפה לא יאכל מקיש נבילה לטריפה מה נבילה שאין חיה אף טריפה שאין חיה יצאה זו שכמוה חיה. יכול אפילו אכלה הרדופני ואכלה צואת תרנגולין ושתת מים הרעים תהא טריפה, תלמוד לומר (ויקרא כ"ב, ח') נבילה וטריפה מה נבילה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים יצאה זו שהיא בת חיים. הגלודה, רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין.
<h2>דף מג.</h2>
ניקבה המרה טריפה. נטלה, קרעינן בדוכתא וטעמינן, אי מריר כשירה, ואי לא טריפה. כד מנקיב מררתא וסתמא לה כבדא ולא משתפכא כשירה. ניטלה המרה לגמרי, הוה עובדא וקרעוה לכבד ואישתכח דבליעא בגויה ואכשרוה, אבל ודאי ניטלה במרה ואיתה לתלייה אמרינן מחסר חסר וטריפה, ליתיה לתלייה ואיהי אישתקלה לה כשירה. כדמשתכחן תרתי מרריאתא או תרתי סניי דיבי ומשתפכן להדדי, כשירה, (נ"ח:) כדמשתכחן תרתי סניי דיבי ולא שפכן להדדי, טריפה, דקיימא לן כל ייתור כנטול דמי. (מ"ט.) ההיא קשיתא דאישתכח במררתא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן האי סימפוניא נקט ועייל, ואף על גב דלא נפקא, מירבל הוא דרביל לה, והני מילי בקשיתא דדיקלא דשיעא אבל בקשיתא דזיתא נקובי נקב ועייל וטריפה.
אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן נקב קורקבן וכיס שלו קיים כשירה. נקב הכיס וקורקבן קיים מאי, איתמר אמר רב נחמן נקב זה בלא זה וזה בלא זה כשר.
אמר רבה שני עורות יש לו לוושט חיצון אדום ופנימי לבן, ניקב זה בלא זה כשר, ודכוותה בקורקבן דעוף דפנימי שלו לבן חיצון אדום, נפקא מינה דאי מחלפן טריפה. איבעיא להו ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה מהו, אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא בוושט כשר בקורקבן פסול, מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא וושט כיון דמתחא ליה וגמדא ליה זימנין דקיימין נוקבי להדי הדדי אימא לך דפסול אבל קורקבן כיון דנייח וקאים אימא לך כשר, אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי הכי אמרינן משמיה דמר זוטרא דאמר משמיה דרב פפא כוותך.
ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום. אמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, למאי נפקא מינה, לספק דרוסה כיון דחיצון אדום לא מתידע. ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה סבר למיבדקה מבחוץ, אמר ליה אביי למדתנו רבינו וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, הפכה רבה ובדקה ואשכח בה קורטא דדמא וטרפה, ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי.
<h2>דף מג:</h2>
נקובת הוושט במשהו ובכל שהו בין בצפורן ובין בקוץ ובין במחט טריפה. אמר עולא ישב לה קוץ בוושט כשירה אין חוששין שמא יבריא, מאי קאמר, הכי קאמר ישב לה קוץ בוושט מגואי לא חיישינן דילמא בזעיה לוושט כוליה ואברי ליה להך גיסא, ומאי שנא מספק דרוסה, קא סבר עולא אין חוששין לספק דרוסה, וליתה לדעולא משמעתיה דאמימר דאמר אמימר (נ"ג:) הילכתא חוששין לספק דרוסה.
<h2>דף מד.</h2>
ואמר רבה בר בר חנה אמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן. אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל (נ"ב:) נעקרה צלע מעיקרא טריפה, וגלגלת שנחבסה, ברובה, ובשר החופה את רוב הכרס, ברובו. נעקרה צלע מעיקרא טריפה, בוכנא ואיסתא כי דאמרינן. בשר החופה את רוב הכרס ברוב קרוע כי דאמרינן. גלגלת שנחבטה ברובה, ברוב גובהה ולחומרא. סימנין שנידלדלו ברובן, דאיפרוק איפרוקי מן הדדי כדאמרינן אמר רב נחמן אמר שמואל תרבץ הוושט.
ופסוקת הגרגרת טריפה לא תימא עד דמפסקא לגמרי, אלא איפסיק רובה, ועד כמה, עד רוב חללה של קנה. אמר רב יהודה אמר שמואל (מ"ה.) ניקבה נקבין כנפה, אי חסירי מצטרפין לכאיסר, ושאין בה חסרון כגון דצליקין מצלק מצטרפין לרובה. ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר. דעוף בכמה, אמר רבי יצחק בר נחמני לדילי מיפרשא לי מיניה דרבי אלעזר מקפלה ומניחה על פי הקנה אם חופה את רוב פי הקנה טריפה, חציו כשירה. נתפתחה כמין דלת דאישתקיל מן כיסא דקניא, אמר רב נחמן כדי שיכנס איסר לרחבו. נסדקה כמין קנה, אמרוה קמיה דרבי יוחנן אמר להו אפילו לא נשתייר בה אלא משהו מלמעלה ומשהו מלמטה כשירה. ניקב קנה למטה מן החזה נידון כריאה.
<h2>דף מה.</h2>
ואילו כשירות בעוף, ניקבה הגרגרת או נסדקה, ועד כמה תינקב, אמר ר' יצחק בר נחמני לדילי מיפרשא לי מיניה דרבי אלעזר מקפלה ומקיפה על פי הקנה אם חופה את רוב פי הקנה טריפה, דהיינו נקדרה, בציר מהכי כשרה. נסדקה, אפילו לא נשתייר בה אלא חוליה אחת למעלה וחוליה אחת למטה כשרה.
ניקב קרום של מוח טריפה, דרב ושמואל ולוי דאמרי קרמאה עילאה, ואמרי לה קרמא תחתאה, וסימניך דלא תיטעי ותימר קרמא עילאה חיתא דמחית בה מוחא. אינקיב עילאה בלא תחתאה כשירה.
<h2>דף מה:</h2>
וכד מינקיב ליבא לגואי טריפה דתנן ניקב הלב לבית חללו ואפילו לבית חלל קטן טריפה. אמר אמימר משמיה דרב נחמן תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא וכי כבדא הוא מה כבדא עד דמשתקלא לגמרי אף קנה שלה עד דמינקבה בריאה, וחד קנה פריש לריאה וכי ריאה הוא מה ריאה אם ניקבה במשהו טריפה אף קנה שלה במשהו, דליבא פליגי, ואמרינן מר בר רב חייא מתני הכי דכבדא כריאה, דריאה ככבדא, דליבא פליגי, אלמא סימפון דריאה טפי נפישא חיותיה מסימפון דכבדא. אזל רב חייא בר יוסף אמרה לשמעתיה דרב קמיה דשמואל אמר ליה לית ליה לרב אין אומרין בטריפות זו דומה לזו, אי הכי אמר רב לא ידע בטריפות ולא כלום. מחטא דמשתכח בליבא אף על גב דלא נקיב טריפה, והני מילי כי מישתכחא בסימפונא דליבא לגואי דלא אית ליה דוכתא למיפק וכי רישא לתתאי דכמה דאתיא נקובי מנקבא וטריפה, אבל קופא לתתאי הוא לא עייל, אלא בסימפונא רבה תלינן דילמא בהדי דשע לא פלטה לה, ואחזוקי באיסורא לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונקבא בדוכתא אחריתי.
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טריפה. תנו רבנן חוט השדרה שנפסק ברובו טריפה דברי רבי, רבי יעקב אומר אפילו ניקב, הורה רבי כרבי יעקב, אמר רב הונא אין הלכה כרבי יעקב. והאידנא דליכא למיקם על חוט השדרה דפסיק או נקיב לייתי שופתא וניעיילה בתר בונכה וניעוק, אי פסיק טריפה, אי נקיב כשירה. ועד היכן חוט השדרה, אמר רב יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות, למאי דמי לחרותא דדיקלא, ואמאי קרו לה בין הפרשות, דאתי ממוקרא דרישא ושפיך לחוט השדרה עד בין הפרשות ופריש לתלת דוכאתא חד לעטמא מהאי גיסא וחד לעטמא מהאי גיסא וחד לגומא דאליתא.
<h2>דף מו.</h2>
ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום טריפה, ואם נשתייר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה כשירה, חד היכא דתלאי וחד בדוכתא דמררתא, אבל לא אישתייר כלל טריפה. אינקיב טרפשא דכבדא טריפה.
הריאה שנקבה או שחסרה טריפה. רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה והוא דאינקיב תתאה, אבל אינקיב עילאה בלא תתאה כשירה, דאמר רבה ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשירה והוא דלא מפקא זיקא. ואמר רבא (מ"ו:) ריאה שהאדימה מקצתה כשירה, האדימה כולה טריפה, אמר ליה רבינא לרבא מאי שנא מקצתה דהדרא בריאה, כולה נמי הדרה בריא, מי לא תנן ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם, וכי תימא הא לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא נצרר הדם ואף על פי שלא יצא, אי הכי אפילו מקצתה נמי, אלא לא שנא. אמר רבא ריאה שיבשה בין כולה בין מקצתה טריפה, וכמה, אמר רב פפי משמיה דרבא כדי שתהא נפרכת בציפורן. אמר רבא ריאה דקיימא גלדי גלדי אוכמי אוכמי חזותא חיזותא כשירה. אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בביעי כדרך שמקיפין בריאה ובבני מעין ובקנה, דאילו היכא דאישתכח נקב בבועא ולא ידיע אי קמי שחיטה הוה נקיב אי בתר שחיטה הוה נקיב, לא תימא אינקיב בבועא בדוכתא אחריתי ואידמי ליה להאי נקב קמא כי היכי דמדמינן בריאה ובהנך אחריני, אלא בבועא ודאי לא תידמי כי הנך. ואמר רבה (מ"ז.) הני תרתי בועי דסמיכן להדדי חזי למקום חיבור דביני ביני כמאן דנקיב דמי ולא תכשריה, אי חדא ומתחזיא כי תרתי, בדקינן לה בסילוא, אי שפיך מוגלא להדדי חדא ניהו וכשירה, לתרתין, אמור איכא נוקבא מעילוי דסרכא ועבד תרתי בועי וחדא מינייהו נקיבה ומכה הוא ואסרכה לה וחברתה דסתמתה וטריפה.
<h2>דף מו:</h2>
אמר רב יוסף האי ריאה דכי נפחין לה אתי מינה קל אושא ולא ידיע הי אושא אי מן גוה אי מן ברא, חיישינן דילמא מיבזא בזי קרמא דריאה וזיקא לתתאי קא נפיק ודוכתיה הוא דלא ידיע, מאי תקנתיה, מייתינן בקיטא משיכלא דמיא קרירי, ואי סיתוא הוא משיכלא דמיא פשורי, ומותבינן לה בגויה ונפחינן לה וחזינן אי מברבקין מיא ודאי נוקבא דאית בה מן בראי וטריפה, ואי לא מברבקין מיא, קרמא גוא אינקיב ברא לא אינקיב, ואושא בעלמא הוא דאיכא ביני סימפוני ומסרכיה וביני ביני הוא דקא אוושא וכשירה.
ריאה דקיימא גלדי גלדי, אוכמי אוכמי, חזואתא חזואתא, גילדי גילדי דדמי למצורע, אוכמי אוכמי דדמי לכוחלא, חזואתא גוני, ודוקא מידי דמיתכשרא ביה ריאה כגון ירוקה ככרתי ואדומה. (מ"ח.) רב יצחק בר יוסף הוה שקיל ואזיל אחורי דר' ירמיה בשוקא דטבחי חזא ריאות דהוה קיימן צמחי צמחי בועי חיורי כדאמרינן ושרא להו. אמר רב נחמן כי הוה אזלינן אחוריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן חזא להו דקיימן בועי דרברבן מן צמחי ושרא להו. (מ"ח:) רבי אמי ורבי אסי כי הוו עיילין לשוקא דטביריא חזא להו דקיימן טינרי בועי דרבנן מן כנרי ולא אמרו להו ולא מידי.
<h2>דף מז.</h2>
ואמר רבה הני תרתין אוני דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי, והני מילי בדקיימן שלא כסידרן, אבל קיימן כסידרן היינו רביתיהו וכשירה.
אמר רבא חמש אוני אית לה לריאה כד נפחא לה טבחא אפא כלפי גברא תלת מימינא ותרתי משמאלא, אי חליפן אי חסר להו טריפה, אי יתרן, חזינן, אי קיימא ההיא יותרת בדרא דאוני ביני ביני כשירה, ואי אשתכח על גבה בין מהאי גיסא אפילו זוטרא כי אטרפא דאסא, טריפה. אונא דריאה דיבשה ולא משמשא זיקא, לימרסא במיא חמימי שפיר קלי קלי ואי לא משמשא ליתי מיא קרירי ולישדי בקניא ולימרסה לההיא אודנא ולינפח בה אי משמשא כשירה ואי לא טריפה.
<h2>דף מז:</h2>
אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא טריפה. איכא דאמרי בגישתא ממש כי אופתא, איכא דאמרי בחזותא דנפיחא כי אופתא, איכא דאמרי דשיעא כי אופתא והוא דלית לה חיתוכא דאוני.
אמר רב כהנא ריאה דדמי גונא לגונא דכבדא כשירה, לגונא דבישרא טריפה, וסימניך (שמות כ"ב, ל) ובשר בשדה טריפה. אמר רב אחאי ריאה דדמיא לכוחלא כשירה, לדיותא טריפה, דאמר רבי חנינא הא שחור אדום הוא אלא שלקה. ריאה ירוקה כשירה מדרבי נתן, דאמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאתה אשה אחת לפני שהיתה יולדת זכרים ומלין אותן ומתים, מלו ראשון ומת שני ומת שלישי ומת, רביעי הביאתו לפני וראיתיו שהוא ירוק, אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיפלו בו דמיו, המתינה לו ומלו אותו וחיה, והעלו לו נתן הבבלי על שמו. אדומה כשירה מדרבי נתן דאמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים למזיגת של קפוטקיא ובאתה אשה אחת לפני שהיתה יולדת זכרים ומלין אותן ומתים, מלו ראשון ומת שני ומת שלישי ומת, רביעי הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיבלעו בו דמיו, המתינה לו ומלו אותו וחיה, והעלו לו נתן הבבלי על שמו. אמר רב סמא בריה דרבא האי ריאה דדמיא כגונא דביעתא דחיורא כביעתא כמוריקא דירוקא כמוריקא דכשותא כולהו טריפה, ואלא ירוקה כשירה כגון מאי, כגון כרתי.
אמר רבינא אטום בריאה דכי נפחת לה אית בה דוכתא דמיטמטם ולא עייל זיקא בגויה ולא קא משמש בה זיקא, חוששין שמא יבישה היא, מאי תקנתיה, מייתינן סכינא וקרעינן בההוא דוכתא פורתא, אי אית בה מוגלא, מחמת מוגלא הוא דלא קמשמשא וכשרה, ואי לית בה מוגלא מייתינן גדפא או רוקא ומותבינן בחיתוכא, אי מבצבצא ומפקא זיקא לעיל, ודאי אית בה חיותא וכשירה היא, ואי לא מבצבצא ודאי יבישה היא וטריפה.
אמר עולא א"ר יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשירה. היכי דמי נשפכה כקיתון, דמישתדא ככוזא דמיא. ר' חנינא חלש על לגביה ר' נתן וכל גדולי הדור אייתו לקמייהו ריאה שנשפכה כקיתון ואכשרוה. אמר רבה והוא דמקיימין סימפונתא, מנא ידעינן, מייתינן צעא דקוניא ושפכינן לה בגוה, אי אית בה סורייקי סומקי ודאי איפסקו שורייקי דאיתחממו להו וטריפה, דהי נינהו סימפונות דידה, ואי לי' סורייקי חיורי כשירה.
אמר רב נחמן ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשירה, היכי דמי נמוקה דקרום שלה מאבראי קיים ובדמותיב לה מי גובה בכירה. תניא נמי הכי ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים אפילו מחזקת רביעית כשירה.
<h2>דף מח.</h2>
נטלה שלפוחית התליעה הכבד זה היה מעשה ועלו עליה אנשי עסיא שלשה רגלים ליבנה ולרגל שלישי התירוה להם, מהו דתימא מידי דהוה אכבד יבישה ותהא אסורה, קמ"ל דלא דמיא ליבישה וכשירה. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן מרה שניקבה ודופן סותמתה כשירה.
האי בועתא דקיימא בשיפולתא דריאה או על אודנה, אי מהדר לה בשרא הדר הדרנא דבועתא ואפילו משהו בעלמא כשרה, אי לא חסירה היא וטריפה.
אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמה כשרה, והיכא, במקום רביתא, אבל שלא במקום רביתא טריפה, ובמקום רביתא היכא, בחיתוכא דאוני. אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה שמא נקבה, העלתה צמחין דסליק לה סירכא חוששין שמא נקבה, מר יהודה משמיה דאביי אמר אף ריאה הסמוכה לדופן חוששין שמא נקבה, היכי בדקינן לה, אמר רבא רבין בר שבא אסברה לי מייתינן סכינא דחליש פומה ומפרקינן לה מדופן, אי איכא מכה בדופן, האי סירכא מחמת מכה היא וכשירה, ואי לא מחמת ריאה היא וטריפה, איני והאמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה, התם במקום רביתא כדאמרינן. רב נחמיה בריה דרב יוסף כי האי גוונא בדיק לה בפשורי, אי מברבקא טריף לה, ואי מכה בדופן שרי לה, ואי איכא מכה בדופן מאי, טריפה, ליתני נמי נקובת הדופן, אלא נוקבא דלא מיטרפא ביה לא קתני. ואי ניקבה ריאה ודופן סותמתה וסביך בבישרא כשרה, והתניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזה הוא פסול החוזר להכשירו, זה למעוטי מאי לאו למעוטי ריאה שנקבה ודופן סותמתה ואפילו סביך בבישרא, לא לעולם אימא לך היכא דסביך בבישרא כשרה, אלא למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר דלאו במקום רביתא. ואמר רבה (מ"ז:) קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. (מ"ח.) בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחין כי הני בועי דחיוורן מהו, אמר ליה כשירה, אמר ליה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדגדרין בדבר, דאמר רב מתנה ריאה מליא מוגלא טריפה, מים זכים כשריה, אמר ליה כי איתמר ההיא בכוליא איתמר.
<h2>דף מח:</h2>
מחטא דמשתכחא בטרפשא ספק טריפה היא וכל ספק טריפה לאיסור. איתמר מחט שנמצאת בריאה רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא מכשרי, רבי מני בר פשיט ורבי שמעון בן אליקים ור' שמעון בן לקיש טרפי, מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר לא שמיה חסרון, לא, דכולי עלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון והכא בהא קמיפלגי מאן דמכשר סבר סימפונא נקט ועאל וכשר, ומאן דפסיל סבר נקובי נקיב ועאל ושמיה חסרון וטריפה, בהא קמיפלגי דמאן דטריף סבר בהדי דגניא בהמה עיילא בה הא מחטא ונקובי נקיב, ואף על גב דליכא נוקבא קרום שעלה מחמת מכה בריאה הוא וטריפה, ומאן דמכשר סבר דהא מחטא בקניא עאל וסימפוניא נקט ועאל וכשירה, וכן בחיתוכא וסימפון דכבדא, והילכתא כרבנן דמכשרי. ההוא מחטא דאישתכח בחיתוכא דריאה אתא לקמיה דרבי אמי סבר לאכשורה, איתיביה רבי ירמיה ואיתימא ר' זריקא הריאה שנקבה או שחסרה, שדרוה לקמיה דרבי יצחק נפחא סבר לאכשורה, איתיביה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא הריאה שנקבה או שחסרה, הדר שדרוה לקמיה דרבי אמי וטרפה, אמרו ליה והא רבנן מכשרי, אמר להו הם שהכשירו במחט שנמצאת בריאה והואי ריאה כולה גביהו והוו חזו אי הוה נקיבה או לא הוה נקיבה ואכשרוה, אנן חיתוכה דאיכא קמן נכשרה דילמא אי הוה כולה ריאה גבן הוה מיתחזי בה נוקבא. אלא טעמא דליתיה קמן הוא דאסירא דאמרינן מבראי דריאה הוא דנקב מחט ועאל, הא איתה לכולה ריאה קמן ולא נקיבא מבראי כשירה, ואף על גב דנקיבא מגואי, והאמר רב נחמן האי סימפונא דריאה דנקיב טריפה, דרב נחמן נקב סימפון לחבירו אבל דיצא בסימפון ולא ניקב לחבירו לא, והאמר רב נחמן האי הדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשרה, מאי טעמא, חבריה מגין עליה, אמר ליה רב אשי טריפות קא מדמית להדדי אין אומרים בטריפות זו דומה לזו, ואל תתמה, שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה.
ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא סבר מר בריה דרב יוסף למיטרפה, אמר ליה רב אשי ואי אישתכח בבישרא הוה טריף לה מר, אלא אמר רב אשי חזינן אי קופא לגואי סימפוניא נקט ועל, אי קופא לבר נוקבי נקיב ועאל וטריפה. והני מילי מחטא אלימתא, אבל מחטא קטינתא לא שנא קופא לגאו ולא שנא קופה לבר אידי ואידי נקובי נקב ועאל וטריפה. (מ"ט.) ההוא מחטא דאישתכח בסימפוניא דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף, רב אדא בר מניומי מכשר, אזול שיילוה לרבינא אמר להו זילו שקלוה לגלימיה דטרופאה ואכשרוה. והיכא דעביא לה כבדא חזינן לריאה דידה, אי חיורא כעמר גופנא טריפה, ואי סומקא הדרא ובריאה וכשירה, יבשה הכבד שלה טריפה. (מ"ח. ותוספתא חולין פ"ג) התליעה כבד זה היה מעשה ועלו עליה בני עסיא שלשה רגלים ביבנה ורגל שלישי הכשירוה להם, מהו דתימא מידי דהוה אכבד יבישה ותהא אסורה קמ"ל דלא דמיא ליבשה וכשירה.
<h2>דף מט.</h2>
היכא דנקיב ריאה בהדי דמשמשא ידא דטבחא לא חיישינן דילמא במקום נקב ניקב, וכשירה. ריאה דאית בה מורנא, ניעיין, אי נפקין ורחשין כשרה, ואי לא ניתליה לריאה בשמשא, אי כי חימא ריאה נפיק מורנא כשרה, ואי לא נפיק טריפה. והיכא דבתר דאישתחיט בהמה אישתכח מורנא דנקב בריאה או בכרס, אחר שחיטה הוא דניקב וכשירה, וכן הילכתא. ולית הילכתא כרבי שמעון דאמר עד שתינקב לבית הסימפונות. ריאה דמינקבא אף על גב דלא מברי נוקבא לגואי ומבראי נקב בעלמא הוא טריפה, ואף על גב דפליג רבי שמעון דאמר עד שתינקב לבית הסימפונות, לית הילכתא כוותיה. נקבה הקיבה טריפה.
<h2>דף מט:</h2>
כד מינקיב מעיא טריפה, כד מינקיב כרכשא טריפה. (מ"ח:) כד מינקיב הדרא דכנתא לחבריה וחבריה מגין עליה כשירה. והיכא דמינקיב ריאה ואתי תרבא דפירוסתא סתים לה טריפה, דאמר רב חלב טהור סותם, טמא אינו סותם, מאי טעמא האי מיהדק והאי לא מיהדק, ואפילו סתים לה תרבא דקני הלב טריפה. ואמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם, מאי כובע, איכא דאמרי חוטי דתרבא דעל כרכשא, איכא דאמרי תרבא דטרפשא דליבא, ומן הכא טרפינן בתרבא דליבא.
וכד מינקיב פירוסתא דתרבא ואע"ג דלא משתכחא לא מחטא ולא מידי בעלמא טריפה, מאי טעמא, דכנתא וכרכשא כד מינקבין הדרי סתמי דהוו להו חלב טהור, ופירוסתא כד מינקבא חלב טמא, ולא סתמא וטריפה, ואע"ג דפליג רב ששת דאמר אחד זה ואחד זה סותם, הילכתא כרב דאמר חלב טהור סותם טמא אינו סותם וכעובדא דהוה קמיה דרבא וטרף. חלב טהור בין במקומו ובין שלא במקומו סותם.
אמר רבא שמעית מיניה דרב נחמן תרתי חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים ולא ידענא הי מיניהו סתים, רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן אמרי משמיה דרב נחמן בר חימצא תרבא דעל יתרא וסתים, חימצא תרבא דעל קשתא ולא סתים, וסימניך יפה כח הבן מכח האב.
<h2>דף נ.</h2>
חלב שעל גבי הקיבה, דעל קשתא שרי ודעל יתרא אסיר. (צ"ג.) אמר רב יהודה אמתא בריש מעיא בעי גרדה וזה הוא חלב שעל גבי הדקין. אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת, וזה הוא חלב שעל הקרב, והאי תרבא דעל קליבוסתא אסור וענוש כרת, וזה הוא חלב שעל הקסלים. תרבא דעל וושטא ועל הובלילא ועל סניי דיבי ועל קשתא דכרכשתא דלא מיחבר בקרקשא ותרבא דחלב לבא דהוא תרבא דעל כבדא ותרבא דעל כוליאתא עד תרבא דחיורא דתחות מתני ופירוסתא דעל פרסא ותרבא דגיד הנשה וקראמי וחוטי דכפלי וחוטי דכוליאתא וקראמי ודכוחלא, כולהו אסיר משום (ויקרא ג', י"ז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. חוטי דכרכשא אסירי, רביתא היא, לבר מן קטינאתא דליבא. תרבא דליבא שרי. שירתא דקיימא בשילהי וגרמא טמיא וכפלי וחוטי דבין גרמא לגרמא, נקדתא דעטמי דמיקריאן ססניאתא דעטמי דמיתקרי פנוגסת וקטינאתא דעטמא, וגידא נשיא דנקיט מריש אצילא ועד היכא דפריש חוטא דשדרה דאתי ממוקרא דרישא ופריש לתלתא והיינו בין הפרשות דאמרינן היכא דדמי לחרותא דדיקלא ופציל לתלתא חדא לעטמא מהאי גיסא וחדא לגרמא דאליתא, ועיקי וקטינאתא דגידא ואסיאתא ובוכני דעטמי ומשכי דגרמי דבי לופאתא, מזרקי דאליאתא תרי הוו דשכיבו בהדי גרמא ותרין עילוי חומרי דחרצא מן פיקא ועד דוכתא דשרי, שית חומרי הויאן ואסירן למיכל. קראמי דדיכרא תמניא הוו ודנוקבתא שיתא חד דטחלא ותרין דכוליאתא ותרין דכפלי ותרין דביצי וחד דמוקרא. מזרקי דאפקותא שיתא הוו ארבעה דדמא מסיבי ותרין חיורי דכיי. מזרקי דדפקי ארבעה חד דשינא וחד דגבי תחות ידא וחד דדרעא דאית עילוי מסא ועד ריש ידא וטמירתא דאתיא תחות מסא וחטאתא, ומזרקי דאית במזרקי דכפלי עשרה הוו שיתא דרכובא וארבעה דעילוי דפני, מזרקי דעטמי כמה הוו, חד דאתי מן רישא דנרגא ודביק בדכר ונוקבא בכפא דעטמא וחד בגבה דעטמא כי פתח לה טבחא לעטמא עקר לה מעיקרא מן רישא חד ובונכי חמשא חד חיורתי בנרגא דרישא חד הוי ובונכי, ומזרקי טובא הוו ברטבא דעטמי חד קטינתא דדביקא בחוטאתא וכד פתח לה לעטמא על גיסא אחרינא אתיא קטינתא דשכבא בהדיה דגרמא ואתיא קטינתא מיניה דנרגא ושכבא בגויה דחיורא ומיקריא שמינתא ומישריא לנרגא ומשקליה לדכר ונוקבא ומיפתחיה לשקא דעטמא ומעקר תלת קטינאתא דשכבן בהדי גרמא ומישריה לכפא דעטמא ושפיר דמי.
נקבו הדקין טריפה. תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר בני מעיים שנקבו ולחה סותמתן כשירה, מאי לחה, אמר רב כהנא שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא, ולית הילכתא כרבן שמעון בן גמליאל. אמר רב בר חייא מקיפין בבני מעים, דהיכא דהוו נקיבין בני מעים ולא ידעינן אי מקמי שחיטה הוו נקיבין אי בתר שחיטה נקיבין, נקבינן בדוכתא אחריתי ומדמינן להו. הנהו בני מעים דאתו לקמיה דרבא אקיפינהו רבא ולא אידמו, קם רב משרשיא בריה מדכיה בידיה לההוא אחרינא דנקביה רבא ואידמי ליה, אמר ליה מנלך הא, א"ל סברא הוא, האי כל דאתא ממשמיש ביה, האי ליכא דמשמיש ביה, אמר רבא חכים רב משרשיא ברי בטריפות כר' יוחנן.
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה, ואפילו מערוגה לערוגה ומדקה לדקה ומגסה לגסה, אבל לא מדקה לגסה ולא מגסה לדקה, וכן בקנה, כדרבה ורב יוסף דאמרי תרויהו מקיפין בקנה, ואפילו מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא, אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא.
אמר זעירי חלוחלת שנקבה כשירה הואיל וירכים מעמידות אותה, וכמה, אמר רבא אמר רב נחמן במקום הדבק אפילו נטל כולו כשר, והוא שנשתייר בו כדי תפישה, וכמה, אביי אמר כדי בטדא לתורא, ושלא במקום הדבק במשהו. פירושא חלוחלת, פומא דכרכשא.
<h2>דף נ:</h2>
הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה טריפה. ואיזו היא כרס הפנימית, היכא דפרעי טבחי. אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר' חנינא כל הכרס כלה כרס הפנימית היא, אלא איזו היא כרס החיצונה, בשר החופה את רוב הכרס ברובה, והילכתא כר' יוסי ברבי חנינא ברוב קרוע אבל לא ברוב נטול, רבי יהודה אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש, אלא כל שנקרע טפח ולא הואי רובה, זו היא ששנינו בגדולה טפח, וכל שנקרע רובה ולא הוי טפח, זו היא ששנינו הקטנה ברובה.
מסכת חולין
<h2>דף נא.</h2>
המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ טריפה. תנו רבנן מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה, משני צדדין טריפה. נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה, ואם לאו בידוע שלאחר שחיטה. הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה, לא הגליד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראייה, נפקא מינה למקח וממכר, אי הכי כולהו ניקבי נמי ניבעי קורט דם, שאני דכיון דהואי מחט דמא קריר וסמיך עלה. ודוקא שניקבו לחוץ, אבל עיילא מחט בין משכא למשכא דכרסא, אינמי ביני איטפי דביני כסי ודהמסיסא וניקבו זה לתוך זה, לית לן בה.
נפלה מן הגג. חיותא דנפל מאיגרא בדלא ידיע אי רוחא דחפתה אישתרוקי אשתריקא או איגנדורי איגנדרא או נפלה באריתא, אי מידלי איגרא או עמיקא אריתא עשרה פושקי אסירא משום ריסוק איברים, ואם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה, וצריכה בדיקה, אבל קיימא חיותא אאיגרא וחזת שערי ואספסתא ואידריא טליא מאיגריא לארעא, ודאי מימד אמדא נפשא דמציא טליא ולא מרסקין גרמא, ושחיט לה בשעתיה וכשרה וכמעשה דרבינא וכרב כהנא דאמר מימד אמדה נפשה לאו משום דסרוכי מסרכא, אבל נפלה מן הגג וקיימא ומסגיא כשרה, וצריכה בדיקה כנגד בני מעיים. חוט השדרה שנפסק מחוליא לחוליא ולא מציא מסגיא, טריפה, דחיישינן לריסוק איברים. ההיא אימרתא דהות בי רחבוניא ונפלה מאיגרא דהוה שדרן כרעה בתרייתא, אמר רב יימר האי דקא שדרה כרעא שיגדוני בעלמא הוא דנקיט לה, מתקיף לה רבינא דילמא חוט השדרה איפסיק, בדוק ואשכוח כרבינא, ואף על גב דאשתכח כרבינא הילכתא כרב יימר, מאי טעמא, חוט השדרה לא שכיח שיגדוני שכיחי.
<h2>דף נא:</h2>
ההוא תורא דבהדי דכבשי ליה נפל, אישתמע קל גונחיה, אזל רב יצחק בר שמואל מרתא נקיט שקיל שופריה שופריה, אמרי ליה רבנן לא חייש מר לריסוק איברים, אמר להו הכי אמר רב צפרניו נועץ עד שמגיע לארץ. (ב"ק נ':) ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי, אזל מריה שחטיה, אסריה רב נחמן לההוא תורא, אמר רב נחמן אי שקיל מרי דתורא קבא דקמחא ואזל תנא אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה מי הוה מפסיד ליה לתוריה דקאי עליה בכמה, אלמא קסבר רב נחמן יש חבט לפחות מעשרה. והילכתא עמדה אינה צריכה מעת לעת, אבל בדיקה בעיא, (הילכך) [הלכה] אפילו בדיקה נמי לא בעיא.
אמרי רבנן נפולה שאמרו צריכה בדיקה, ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה, ותנן נמי דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת, אם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה, אמר רבי אלעזר בן אנטיגנס משום רבי אלעזר ברבי ינאי (נ"ו:) וצריכה בדיקה. היכא דלא מתרמי חכם בקי דידע למיבדק שפיר, עבדינן להו כרב הונא דאמר (נ"ז:) סימני טריפה כל שנים עשר חודש. מיתיבי סימני טריפה כל שאינה יולדת, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם משבחת והולכת כשרה, אם מתנונה והולכת טריפה. רבי אומר סימני טריפה אם מתקיימת שלשים יום כשרה, ואם לאו טריפה, אמרו לו והלא הרבה שמתקיימות שתים ושלש שנים, תנאי היא דתניא ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך או שיש בה נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח, ואמר רבי יוסי בן המשולם מעשה בעינבל באחד שנפחתה גלגלתו והעלה עליה חידוק של קרויה וחיתה, אמר לו רבי שמעון בן אלעזר משם ראיה, ימות החמה היו וכיון שעברו עליה ימות הצנה נכנס לתוכה צנה ומתה. (נ"ח.) והילכתא בזכרים כל שנים עשר חודש, ובנקבה כל שאינה יולדת.
<h2>דף נב.</h2>
נשתברו רגליה נשתברו גפיה נמרטו כנפיה. [פסק] ציפרתא דציידין לה בדבוקה, בחד גפה כשרה, בתרי גפה טריפה, ואי שהיא וקיימא ומסגיא כשרה.
נשתברו רוב צלעותיה טריפה. תנו רבנן אילו הן רוב צלעות, שש מכאן ושש מכאן דהויא להי תרתי סרי, או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ובאותן צלעות שיש בהן מוח, היכא, אמר זעירי מחציין כלפי שדרה, אבל כלפי למטה כשרה. אמר עולא בן זכאי אומר נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין, ורבי יוחנן אמר בין נעקרו ובין נשתברו ברוב שני צדדים, אלמא הלכה כרבי יוחנן. וחיותא דמתעקרין עילעי דידה אפילו בלא חומרתא חדא בעלמא טריפה, ואע"ג דקאמר רב עד דמיתעקרא צלע וחוליא עמה דהויא טריפה, הלכה כרבה בר רב שילא דאמר משמיה דרב מתנה דאמר משמיה דשמואל כי מיתעקרה עלעא חדא מעיקרא אפילו בלא חומרתא טריפה. [נ"א. וחיותא דמתעקרין מן עילעי דידה אפילו בלא חומרתא חדא טריפה (כולה) אלא בוכנא ואסיתא דהא בעי מיניה רב כהנא ורב אסי מרב ושנינו בוכנא ואסיתא דאמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טריפה ושמואל כרב סבירא ליה דאמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טריפה והיינו צלע וחצי חוליא עמה דהיינו בוכנא ואסיתא טריפה].
<h2>דף נב:</h2>
ודרוסת הזאב. רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס. אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטליים, דרוסת חולדה בעופות. בעא מיניה רב כהנא מרב (נ"ג.) יש דרוסה לחתול או לא, א"ל אף לחולדה יש דרוסה, יש דרוסה לחולדה או לא, א"ל אף לחתול אין דרוסה, חתול וחולדה יש להן דרוסה או לא, א"ל לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה, ולא קשיא הא דקא"ל אף לחולדה יש דרוסה בעופות, לחתול אין דרוסה בבהמה גדולה, לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה בגדיים וטלאים. איבעיא להו שאר עופות טמאין יש להם דרוסה או לא, א"ל רב הילל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן שאר עופות טמאין יש להן דרוסה. אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי יש דרוסה לשועל, והילכתא כוותיה מדקאמר רב יוסף נקיטינן אין דרוסה לכלב מכלל דכל הנך אחריני דאמרינן יש להן דרוסה בר מן כלב דלית ליה דרוסה כלל, ודקאמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא, לא חיישינן לדרוסתו. אמר אביי אין דרוסה לחתול ושועל ונמייה אלא ביד, למעוטי רגל דלאו, ואין דרוסה אלא בציפורן, למעוטי שן דלא, אין דרוסה אלא מדעת, למעוטי שלא מדעת, ואין דרוסה אלא מחיים, למעוטי לאחר מיתה.
<h2>דף נג.</h2>
איתמר אמר רב אין חוששין לספק דרוסה, דכולי עלמא ספק עאל ספק לא עאל אימר לא עאל, ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא, עאל ויתיב בינייהו שלמא שוי, קטע רישא דחד מינייהו נח ריתחיה, איהו קא מעוי ואינהו קא מקרקרן אימר בעותי קא מבעית להו, כי פליגי דאיהו שתיק ואינהו קא מקרקרן, מר סבר מדאישתיק קא מזיק להו, ומר סבר מחמת בעתתא דקא עבדן הכי. אמר אמימר הילכתא חוששין לספק דרוסה אבל ודאי לא, חזינן שונרא ונפק ואתא ציפרא בדממסמס דמה אמרינן דהאי קניא מחייה אינמי כלבא הוא וכשרה, דההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי דעאל לבי קני נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא, אמר רב אשי לאו אמרת ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא הכא נמי אימר קניא מחייה, ואמאי כל ספק איסורא לחומרא הוא, כי אמרינן ספק איסורא לחומרא כגון חתיכה של חלב שנתערבה עם חתיכות אחרות דודאי הוה איכא איסורא אבל הכא מי יימר דהוה איסורא אחזוקי איסורא הוא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן.
<h2>דף נג:</h2>
אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. אמר רב יוסף הא דבני ר' חייא כבר פירשה שמואל דאמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. בעי אילפא יש דרוסה לסימנין או לא, א"ר זירא הא דאילפא כבר פירשה רב חנן בר רבא דאמר רב חנן בר רבא אמר רב דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו ואפילו בסימנין. [פסק] וספק דרוסה עד דמלו לה תריסר ירחי שתא אסיר חלב. והיכא דמידרסה חיותא צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד עטמא ובכל דוכתא בעלמא דכי מינקיב מיטרפא מיניה אי איכא סומקא להדיה טרפה. וכל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה אי נמי נשברה השדרה ולא ידעינן אי איפסיק חוט השדרה או לא כיון דצריכין בדיקה אי שחיט להי אסירן, דכי הוה בדקינן לנפולה ולדרוסה ונשברה השדרה הני מילי בדרבנן קמאי דהוו חכימין והוו בקיאין למיקם על בדיקה אבל השתא דלא ידעינן למיקם על בדיקה שפיר אמור רבנן דמשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר משתריא. ואי נקבה היא ומיעברא וילדה שריא למישחטה מקמי תריסר ירחי שתא דאמרינן (נ"ח.) והילכתא בזכרים כל שנים עשר חודש ובנקבה כל שאינה יולדת. (נ"ד.) כי סליק רב חייא בר יוסף אשכחינהו לרבי יוחנן ולר' שמעון בן לקיש דיתבי וקאמרי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, אמר להו האלהים דמורה בה רב מכפא דמוחא ועד עטמא.
אמרי רבנן נפולה שאמרו צריכה בדיקה, ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה, ותנן נמי דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת, אם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה, אמר רבי אלעזר בן אנטיגנס משום רבי אלעזר ברבי ינאי (נ"ו:) וצריכה בדיקה. היכא דלא מתרמי חכם בקי דידע למיבדק שפיר, עבדינן להו כרב הונא דאמר (נ"ז:) סימני טריפה כל שנים עשר חודש. מיתיבי סימני טריפה כל שאינה יולדת, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם משבחת והולכת כשרה, אם מתנונה והולכת טריפה. רבי אומר סימני טריפה אם מתקיימת שלשים יום כשרה, ואם לאו טריפה, אמרו לו והלא הרבה שמתקיימות שתים ושלש שנים, תנאי היא דתניא ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך או שיש בה נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח, ואמר רבי יוסי בן המשולם מעשה בעינבל באחד שנפחתה גלגלתו והעלה עליה חידוק של קרויה וחיתה, אמר לו רבי שמעון בן אלעזר משם ראיה, ימות החמה היו וכיון שעברו עליה ימות הצנה נכנס לתוכה צנה ומתה. (נ"ח.) והילכתא בזכרים כל שנים עשר חודש, ובנקבה כל שאינה יולדת.
<h2>דף נד.</h2>
ואילו כשירות בבהמה נקבה הגרגרת או נסדקה, ועד כמה תחסר ותהא מותרת, רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי. אמר זעירי (נ"ד:) אתון דלא מתחמי לכון שיעוריה כדינרא קורדינא, אמר אביי והוי כפשיטא זוטרתי דמשתכחא ביני פשיטי רברבי דפומבדיתא. ואי בזיעא מחמת דרוסה הוה אפילו במשהו טריפה. אמר רבי יהושע בן לוי (מ"ה.) נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובה.
<h2>דף נד:</h2>
זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה. זה הכלל לאיתויי מאי, לאתויי שבע שמעתתא, מאי נינהי דאמר רב מתנה האי בוקא דעטמא דשף מדוכתיה בדקינן ליה אי איתיה לשוריאקי דבין אסיתא לבוכנא כשרה, ואי אפסיק ניביה טריפה, והילכתא אי איפסיק ניביה נמי כשרה עד דמעכלי איעכולי.
<h2>דף נה.</h2>
ותנן ניטל הטחול כשירה אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה. כי משתכחי תרין טחלי שפיר דמי, ובדלא משתכח כלל שפיר דמי. (נ"ה:) אמר רב נחומי שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא ואמרי הילכתא כרכיש בר פפא ולית הילכתא כרב עוירא, אלא נקב נמי כשירה, והני מילי דאינקיב טחול בקולשיה אבל אינקיב בסומכיה טריפה, ואי אישתייר בסומכיה אפילו בעובי דינר זהב דלא בזיע כשרה. והיכא נמי דחותך מן הטחול ומן הכליות טריפה, דתנן (ס"ח.) חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.
תנן ניטלו הכליות כשרה. כוליאתא כי לקיא אי צילא גהיא שפיר דמי, ואי לא טריפה. כי משתכחא חדא כוליאתא ואידך ליתה כלל כשירה. ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טריפה, אמרי במערבא והוא דמטיא לקותא למקום חרץ, והיכא, אחיורא דתותי מתני. והיכא דאיכא בהמה דמשתכחא כוליא אחת או בעלת שלש כליות כשירה, דתניא (בכורות ל"ט.) (ויקרא ז', ד') ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת שלש כליות, מדלגבי גבוה פסל רחמנא מכלל דלגבי הדיוט שרי. ואי איכא חדא כוליאתא (נ"ה:) דזוטרא מן חברתה בבהמה דקה, אי הויא כשיעור דרביא כשירה, בציר מהכי טריפה. ובבהמה גסה, אי הויא כעינבתא כשרה, בציר מהכי טריפה. אמרי במערבא כל הפסול בריאה כשר בכוליא, וכל הפסול בכוליא כשר בריאה, שהרי נקב דפסול בריאה וכשר בכוליא, מוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא, מים זכים דלא אסרוה כשרים כאן וכאן.
<h2>דף נה:</h2>
וחרותה בידי שמים כשרה. תנו רבנן איזו היא חרותה, כל שצמקה בידי שמים כשרה, בידי אדם טריפה, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות טריפה. פירושא, בידי שמים ממאי הואי, מברקי ורעמי, בידי אדם ממאי הוי, היכא דנכיסה חברתה באפה. הוה עובדא ונכס טבחא כמה חיוי באנפי הדדי ואשתכחן כולהו דצמוק ריאה דידהו. בידי כל הבריות ממאי הוי דחזת אריא או שמעת קליה. ואיבעית אימא היכי דמי צמקה, כדכתיב (הושע ט', י"ד) ושדים צמקים ומתרגמינן ותרין יבישין. רבה בר בר חנה אשכח הנהו דיכרי במדברא דאצמוק ריאה דידהו, אתא שאיל בי מדרשא, אמרי ליה זיל אייתי משיכלי חיורי בקייטא, ומלינהו מיא קרירי, ומשכלי שחמי בסיתוא, ומלינהו מיא פשורי, ושהינהו מעת לעת, אי הדרי בריאן, בידי שמים וכשרה, ואי לא, בידי אדם היא וטריפה.
הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין. ותניא אחריתי אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו רבי מאיר וחכמים על הגלודה שהיא פסולה, וכבר העיד רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבסם לפני רבי עקיבא שאמר משום ר' טרפון על הגלודה שהיא פסולה, ואם נשתייר בעור כסלע כשירה, היכא, אמר רב יהודה אמר שמואל על פני כל השדרה כולה. איבעיא להו כסלע העור דאריך וקטין וכד מצריף ליה מר הוי כסלע, או דילמא כרחב סלע על פני כל השדרה, ת"ש דפירש רבי נהוראי משמיה דשמואל כרחב הסלע על פני כל השדרה כולה, ורבה בר חנה אמר בראשי הפרקים, ורבי אלעזר בן אנטיגנס משמיה דרבי אלעזר ברבי ינאי אומר מקום טיבורו. אמר רב כל העור כולו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות, ורבי יוחנן אמר אפילו עור בית הפרסות, והילכתא כרב דהא הדר ביה רבי יוחנן לגביה דרב. מאי הגלודה, היכא דמחיה תלגא לבהמה ואשתלח משכה.
<h2>דף נו.</h2>
ואילו טריפות בעוף, נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת. הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טריפה. היכי בדקינן לה, רב ושמואל דאמרי מכניס ידו לתוך פיה ובודק אם מבצבץ ועולה טריפה, אם לאו כשרה. עוף של מים שקרומו רך כיון שנשבר העצם שלו טריפה, דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר. נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח טריפה, אמרי סיפא אתאן לעוף של מים הואיל ואין לו קרום, אין לו קרום סלקא דעתך, אלא הואיל וקרומו רך. רב שיזבי בדיק בשמשא, רב יימר בדיק במיא, רב אחא בר יעקב מייץ בגילא דחיטתא. אמר רב שיזבי והני אווזי דידן הואיל ושכיח להו מייא דנחתן בגוייהו, כעוף של מים דמיין.
<h2>דף נו:</h2>
נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה אם אדומין כשרה. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן יהושע שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו. ההיא תרנגולתא דהואי בי רבי יהושע בן לוי ושדרה לקמיה דרבי אלעזר הקפר ברבי ירוקין הוי ואכשרה, א"ל והאנן תנן ירוקין פסולה, [א"ל לא אמרו ירוקין פסולין] אלא בקרקבן בלב ובכבד. רב יצחק בר יוסף הוה ליה ההיא תרנגולתא שדרה לקמיה דרבי אבהו אדומים הואי וטרפה, אמר ליה והא אנן תנן אדומים כשרים, אמר ליה ירוקין שהאדימו טריפה ואדומין שהריקו כשרה. אמר רב שמואל בר חייא בר יהודה אמר רבי מני אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו פסולין, מאי טעמא איגלאי בהתתיהו. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנו נאמר ירוקין שהאדימו שלקן והוריקו כשרה, מאי טעמא, קוטרא בעלמא הוא דסליק בהו. אמר רב אשי הילכך אנן לא ניכול אלא בשלקה, ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינן.
אמרי רבנן נפולה שאמרו צריכה בדיקה, ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה, ותנן נמי דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת, אם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה, אמר רבי אלעזר בן אנטיגנס משום רבי אלעזר ברבי ינאי (נ"ו:) וצריכה בדיקה. היכא דלא מתרמי חכם בקי דידע למיבדק שפיר, עבדינן להו כרב הונא דאמר (נ"ז:) סימני טריפה כל שנים עשר חודש. מיתיבי סימני טריפה כל שאינה יולדת, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם משבחת והולכת כשרה, אם מתנונה והולכת טריפה. רבי אומר סימני טריפה אם מתקיימת שלשים יום כשרה, ואם לאו טריפה, אמרו לו והלא הרבה שמתקיימות שתים ושלש שנים, תנאי היא דתניא ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך או שיש בה נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח, ואמר רבי יוסי בן המשולם מעשה בעינבל באחד שנפחתה גלגלתו והעלה עליה חידוק של קרויה וחיתה, אמר לו רבי שמעון בן אלעזר משם ראיה, ימות החמה היו וכיון שעברו עליה ימות הצנה נכנס לתוכה צנה ומתה. (נ"ח.) והילכתא בזכרים כל שנים עשר חודש, ובנקבה כל שאינה יולדת.
ניקב הזפק כשרה. אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן ואיתימא רבי יהושע בן לוי גגו של זפק נדון כושט מה ושט כי ניקב משהו פסול אף גגו של זפק כושט דמי. פשיטא, מהו דתימא לידמייה לזפק גופיה דכי מינקיב כשר, לא דמי, האי רויח ולא ממתח בהדי וושט האי כיון דממתח בהדיה נידון כוושט. יצאו בני מעיה ולא ניקבו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק לא שנו אלא שלא היפך בהן, אבל היפך בהן טריפה.
<h2>דף נז.</h2>
אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה, שמוטת גף בעוף טריפה חוששין שמא תינקב הריאה, ושמואל אמר תבדק, וכן אמר רבי יוחנן תיבדק. חזקיה אמר אין ריאה לעוף, רבי יוחנן אמר יש לו וישנה כעלה של וורד בין האגפים. מאי אין לו, אי נימא דלית ליה כלל הא קא חזינן דאית ליה, אלא אית ליה ולא מיטרפא ביה, והא תני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף הוסיפו עליהן נשברה העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח, אלא מאי אין לו, שאין לו לינקב ולא ליחמר, טעמא מאי, אמר רבי חנא הואיל ורוב צלעות מגינות עליה, מדקאמר רבי יוחנן יש לו וישנה כעלה של ורד בין אגפים מכלל דחזקיה סבר לית ליה כלל, אמרי במערבא משמיה דר' יוסי ברבי חנינא מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בתרנגולין ומנו בריבי חזקיה, והלכה כר' יוחנן דאמר תיבדק, דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכל שכן דקם ליה שמואל כרבי יוחנן דאמר תבדק. וכיצד בודקה, מביא שפופרת של קנה ומכניס בפי קנה של ריאה ומנפח ובודקה כשמואל ורבי יוחנן.
תניא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הרכובה ולמעלה פסולה, וכן שניטל צומת הגידים, ואמר רב עלה וכן בעוף. אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בבהמה טריפה, שמוטת יד בבהמה כשרה, שמוטת ירך בעוף טריפה, שמוטת גף בעוף טריפה, חיישינן שמא תינקב הריאה. ותני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן [טריפה] בעוף, הוסיפו עליהם בעוף נשבר העצם ואף על פי שלא ניקב קרום של מוח, (נ"ו.) ודווקא בעוף של מים הואיל וקרומו רך.
[פסק] עופא דמיתברא כרעיה מתותי צומת הגידים כשרה מעילוי צומת הגידים טריפה. (ע"ו.) והיכא צומת הגידים, ברכובה מקום שהגידים צומתים. (ע"ו:) ובעופא כד מנפצת להו לצומת הגידים שיתת עשר חוטי הוו, איפסיק חד מינייהו טריפה. ההוא צנא דנקורי דאתא לקמיה דרבא נשתברו רגליהן הוו, בדקיה רבא בצומת הגידים ואכשריה. חיותא (נ"ט.) דמשתכחא דתבירן כרעה, אע"ג דאיתיה לצומת הגידים חיישינן דדילמא חיויא טרקיה ואסירה למיכל מינה באומצא ולבשוליה בקידרא, אלא תלינן לה בשפודא בתנורא, אי קיימא בשפודא בתנורא לא טרקיה חיויא, ואי מיתלחא ונפלה ודאי חיויא טרקה ואסירא. (ע"ו:) מר בר רב אשי הוה יתיב קמי אבוה אייתו לקמיה עופא למיבדקיה בצומת הגידים ומנח ואשכח חמיסר, סבר למיטרפיה, חזא חד דהוא שני מחבריה, נפציה נפוציה ואשכחיה תרין. אמר רב יהודה אמר רב צומת הגידים שאמרו ברובן ואפילו ברוב כל אחד ואחד, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר ליה פשיטא מכדי תלתא הוו כי נמי מיפסקין רוב כל אחד ואחד אכתי איכא שיעורא דחד, מסייע ליה לרבנאי דאמר רבנאי אמר שמואל צומת הגידים שאמרו בבהמה אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסנבל כשירה.
<h2>דף נח:</h2>
בעלת חמש רגלים ושאין לה אלא שלש הרי זה מום. אמר רב הונא לא שאנו אלא שחיסור בין ביד בין ברגל ויתור ביד, אבל יתור ברגל טריפה נמי הוי, מאי טעמא כל יתור כנטול דמי. הנהו תרי סניי דיבי דאתאי לקמיה דרבינא וטרף מדרב הונא.
ההיא בגובתא דהוה מעברא רעי מבי כסי לכרסא, סבר מר בר רב אשי לאכשורי, א"ל רב שייא אטו כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו, היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר. אם מתנדב אדם בהמה לחלקה למצוה אם מבקש לאכל ממנה הרשות בידו. העיד יונתן בן שילה ראש טבחיא דציפורי לפני ר' על שני בני מעים שיוצאין מן הבהמה כאחד טריפה, וכנגדן בעוף כשרה, במה דברים אמורים בשיוצאין משני מקומות, דהיינו שכנגדן בעוף חזו למקום נקב, כאילו נקב מעיא, אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד לכאצבע כשרה. מאי כלין, פליגי בה רב רחומי ורבה חד אמר הוא דהדר מתערבי רשותייהו בהדי הדדי מתתאי בעוף, וחד אמר אף על גב דלא הדרי מתערבי כשרה. בשלמא למאן דאמר דהדרי מתערבי היינו דקתני כלין דשלים פיסקא דידהו והדר כלין, אלא למאן דאמר אף על גב דלא מתערבי, מאי, מי סברת מאי כלין דמתערבין מתחות מעיא, לא, דמערבין מעילאי מריש מעיא.
אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושהלעיטה חלתית ותיאה ושאכלה הרדופני או ששתה צואת כלבים או ששתה מים רעים כשרה, אכלה סם המות או שהכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות. והאמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה, לא קשיא הא בעלין הא בקרטין. והיכא דעבר ואכל ולא איתבגר לא מלקינן ליה משום טריפה.
<h2>דף נט.</h2>
סימני בהמה וחיה מן התורה נאמרו סימני העוף לא נאמרו, ולא והתניא (ס"א.) נשר מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל אף כל כיוצא בו טמאין, תורין ובני יונה מה תורין ובני יונה מיוחדין שיש להן אצבע יתירה וזפק וקורקבן שלהן נקלף ואין דורסין ואוכלין והם טהורין אף כל כיוצא בהן טהורין, אמר אביי הכי קתני לא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ואוכל וקורקבן שלו נקלף טהור, ר' אלעזר ברבי צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. תניא (ס"ה.) רבן גמליאל אומר כל עוף הדורס ואוכל טמא, כל שיש לו אצבע יתירה וקורקבנו נקלף טהור, ר' אלעזר בר' צדוק אומר מותחין לו חוט המשיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא אחת לכאן ושלש לכאן טהור, רבי שמעון בן אלעזר אומר כל עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא, אחרים אומרים השוכן עם הטמאים טמא עם הטהורין טהור. אחרים מאי אתו לאשמועינן, כי היכא דכתיבי ואע"ג דקחזינן דאית בהו מסימני טהרה אסירי, היכא דבר מינו הוא ולא ידעינן ליה כגון זרזיר וסנונית לבנה, אף על פי שיש להן זפק וקורקבנן נקלף ולא כלום, ומנא ידעינן להו, דאמרינן ליה לצייד ובדיק להו כדתניא זרזיר עוף טמא הוא וכשרצו חכמים לבדקו אמרו לו לצייד ראה דרכיו של זה הלך וראה אותו פעם ראשונה ושניה ושלישית אצל העורב בא ואמר להם לחכמים, לפיכך אמרו חכמים לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו, נימא מאן חכמים דהכא רבי אליעזר, דתניא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, אפילו תימא רבנן בשוכן ונדמה לו. דרש מרימר (ס"ב:) תרנגולתא דאגמא אסירא, חזיוה רבנן דדרסה ואכלה והיינו גירותא. אמור רבנן (ס"א:) ארבעה סימני הוו תלתא מינייהו איתנהו בשלך ורחם ודוכיפת ושארא דהני עופות, עורב אית ביה תרי, פרס ועזניה אית בהו חד, נשר דלית ביה מידי למה לי דכתביה רחמנא השתא שאר עופות טמאין דאית בהו תלתא אסירי נשר דלית ביה כלל מיבעיא, אלא ש"מ דלמיגמר מיניה והכי קאמר כל דלית ביה חד מהני ארבעא סימני כוותיה דנשר הוא דלא תיכול דאית ביה חד אכול, אלא תורין דכתב רחמנא למה לי, אמר רב עוקבא בר חמא לקרבן. אמר רב נחמן (ס"ב.) היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור, ובלבד שיכיר עורב. אמר אמימר הילכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס, א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי, א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, מאי איכא משום פרס ועזניה, פרס ועזניה ביישוב לא שכיחי.
ובחגבים כל שיש בו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין וכנפיו חופין את רובו, רבי יוסי אומר ושמו חגב. מאי רובו (ס"ה.) אמר רב יהודה אמר רב רוב ארכו, ואמרי לה רוב הקיפו, אמר רב פפא הילכך בענן רוב ארכו ובענן רוב הקיפו. תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל הזה הרי זה מותר, ר' אלעזר ברבי יוסי אומר (ויקרא י"א, כ"א) אשר לו כרעים אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן. מאי זחל, אמר אביי אסקרא. אמר רב ברונא אמר רב (ע"ז ל"ח.) גוי שהצית את האור באגם כל חגבים שבאגם אסורין. כמאן אזלא מתניתין דקתני ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין וכנפיו חופין את רובו, כי הא דתני בספרא דבי רב דהוא תורת כהנים (שמיני פ"ג) (ויקרא י"א, כ"ג) וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם יכול הכל בכלל, ת"ל (שם כ"א) אך זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע, יכול הכל יהא מותר, ת"ל (שם כ"ב) ארבה סלעם חרגל חגב, אין לי אלא אילו בלבד מנין לרבות שאר מיניהם, ת"ל למינהו למינהו ריבה הכתוב הא כיצד, הרי אני למד מן המפורש מה ארבה מפורש שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין וכנפיו חופין את רובו אף כל שכיוצא בו טהור. ר' אומר (שם כ"ג) כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם הא אם יש לו חמש טהור, ואיזהו, זה הוא קרסוליו, שקץ הוא פרט לערוביו, מכאן אמרו חגבים טמאין שנכבשו עם חגבים טהורין לא פסלו את צירם, העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.
<h2>דף עו.</h2>
וכן שניטל צומת הגידים. אמר רב יהודה אמר רב וכן תני רבי חייא למעלה למעלה מן הארכובה למטה למטה מן הארכובה, ובאיזו רכובה אמרו, ברכובה הנמכרת עם הראש, ועולא אמר רבי הושעיא כנגדו בגמל ניכר.
<h2>דף עו:</h2>
תנו רבנן נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר. מאי רובו, אמר רב יהודה רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו, אמר רב פפא הילכך בענן רוב עוביו ובענן רוב הקיפו. אמר עולא א"ר יוחנן עור מצטרף לבשר, אמר ליה רב נחמן ולימא מר עור משלים לבשר, אמר ליה אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא דאתא לקמיה דרבי יוחנן נשבר העצם ויצא לחוץ הוה ואכשריה, אמר ליה בר גוזלא קאמרת, שאני בר גוזלא דרכיך עצם דידיה. (ע"ז.) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקיל קירטתא מיניה, אתא לקמיה דרבא אמר רבא מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי תלא בגויה מה לי נפל מיניה אידי ואידי כשרה.
<h2>דף צג.</h2>
חלב שעל גבי הקיבה, דעל קשתא שרי ודעל יתרא אסיר. (צ"ג.) אמר רב יהודה אמתא בריש מעיא בעי גרדה וזה הוא חלב שעל גבי הדקין. אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת, וזה הוא חלב שעל הקרב, והאי תרבא דעל קליבוסתא אסור וענוש כרת, וזה הוא חלב שעל הקסלים. תרבא דעל וושטא ועל הובלילא ועל סניי דיבי ועל קשתא דכרכשתא דלא מיחבר בקרקשא ותרבא דחלב לבא דהוא תרבא דעל כבדא ותרבא דעל כוליאתא עד תרבא דחיורא דתחות מתני ופירוסתא דעל פרסא ותרבא דגיד הנשה וקראמי וחוטי דכפלי וחוטי דכוליאתא וקראמי ודכוחלא, כולהו אסיר משום (ויקרא ג', י"ז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. חוטי דכרכשא אסירי, רביתא היא, לבר מן קטינאתא דליבא. תרבא דליבא שרי. שירתא דקיימא בשילהי וגרמא טמיא וכפלי וחוטי דבין גרמא לגרמא, נקדתא דעטמי דמיקריאן ססניאתא דעטמי דמיתקרי פנוגסת וקטינאתא דעטמא, וגידא נשיא דנקיט מריש אצילא ועד היכא דפריש חוטא דשדרה דאתי ממוקרא דרישא ופריש לתלתא והיינו בין הפרשות דאמרינן היכא דדמי לחרותא דדיקלא ופציל לתלתא חדא לעטמא מהאי גיסא וחדא לגרמא דאליתא, ועיקי וקטינאתא דגידא ואסיאתא ובוכני דעטמי ומשכי דגרמי דבי לופאתא, מזרקי דאליאתא תרי הוו דשכיבו בהדי גרמא ותרין עילוי חומרי דחרצא מן פיקא ועד דוכתא דשרי, שית חומרי הויאן ואסירן למיכל. קראמי דדיכרא תמניא הוו ודנוקבתא שיתא חד דטחלא ותרין דכוליאתא ותרין דכפלי ותרין דביצי וחד דמוקרא. מזרקי דאפקותא שיתא הוו ארבעה דדמא מסיבי ותרין חיורי דכיי. מזרקי דדפקי ארבעה חד דשינא וחד דגבי תחות ידא וחד דדרעא דאית עילוי מסא ועד ריש ידא וטמירתא דאתיא תחות מסא וחטאתא, ומזרקי דאית במזרקי דכפלי עשרה הוו שיתא דרכובא וארבעה דעילוי דפני, מזרקי דעטמי כמה הוו, חד דאתי מן רישא דנרגא ודביק בדכר ונוקבא בכפא דעטמא וחד בגבה דעטמא כי פתח לה טבחא לעטמא עקר לה מעיקרא מן רישא חד ובונכי חמשא חד חיורתי בנרגא דרישא חד הוי ובונכי, ומזרקי טובא הוו ברטבא דעטמי חד קטינתא דדביקא בחוטאתא וכד פתח לה לעטמא על גיסא אחרינא אתיא קטינתא דשכבא בהדיה דגרמא ואתיא קטינתא מיניה דנרגא ושכבא בגויה דחיורא ומיקריא שמינתא ומישריא לנרגא ומשקליה לדכר ונוקבא ומיפתחיה לשקא דעטמא ומעקר תלת קטינאתא דשכבן בהדי גרמא ומישריה לכפא דעטמא ושפיר דמי.
